דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מעיין אל פוקא – המעין העליון ומשפחת סומך

 

כיום בעת סלילת כביש סבוב מוצא החדש ,נעלם המעיין סופית תחת גלי העפר יהי זכרו ברוך

 

בעת הביקור בשנת 2011 היה המעין סתום , מיקומו מערבית מעין מוצא בכמה עשרות מטרים,למרות שפוצץ בתקופת מלחמת השחרור , המשיכו מימיו לנבוע עד שחדלו.

 

איך מגיעים : כאשר מגיעים מכוון ירושלים מיד לאחר סיבוב מוצא בתחילת העליה פנייה עם שילוט לבית דוד ילין מעין פניית פרסה ימינה, מיד ליד הפנייה שביל עפר עם שער מוט פתוח לחנות את הרכב לידו .

 

שתי דרכי עפר מוליכים לשרידי המעיין , באחת מתקדמים מאה מטר ומגיעים למעין לימון - עין מוצא - מרחצאות הברסלבים , משמאלו מספר מדרגות המוליכות לכביש העפר העליון הצמוד לכביש אחת לתל אביב, פונים ימנה ולאחר כשלושים מטר רואים מימין לשביל ,סבך עצי פטל וג'ונגל עצים טפילים , מסוג איילנטה בלוטית זאת נקודת שרידי מעיין אל פוקא .

 

דרך נוספת מעל לשביל הראשון , לאחר עשרים מטר מוליכה דרך עם מחסום בראשיתו , לאורך 150 מטר , לכוון שרידי המעיין הממוקמים מימין בנקודת הפיצול שמאלה לכוון בית סומך ימינה השביל ששימש לעלייה לכפר הערבי קולוניה כיום מבשרת.

 

מעין שהיה  עשיר בנביעת מים ואשר שימש בעיקר לאיסוף מים לשתייה,זכויות שאיבת המים והבעלות היו  לשבע משפחות ערביות בכפר הערבי קולוניה , כאשר קנו היהודים בשנת 1860 את האדמות להקמת מושבת מוצא רכשו המתיישבים החדשים זכויות שאיבת מים .

 

בעת הרכישה של חלקות האדמה במוצא, נרכשו גם זכויות מים תוך רישומם בקושאן ורשום מדויק משנת 1922, של בעלי הזכויות הערבים והיהודים בשני מעיינות באדמות הכפר הערבי קולוניה, הזכויות נרכשו בשלב הראשון מהמעיין העליון עין אל פוקא ,שבזמנו היה מעיין שופע במיוחד, כיום מעיין סתום שמיקומו היה כמה עשרות מטרים מערבית , ממעיין מוצא של היום (מקווה הברסלבים ) ,סיפור מעיין זה, קשור לפיצוצו בתקופת מלחמת השחרור ,למרות שמימיו המשיכו לנבוע לתקופה קצרה לאחר הפיצוץ.

 

בזכויות על המים במעיין העליון בכפר הערבי קולוניה, השתמשו שבעה משפחות הערביות וכול אחת מכרה יחידות זכות שאיבה, שחושבו ביחידות של שעה עד מספר שעות בעת שהוחכרו למשפחות האיכרים היהודים שהתיישבו באזור.

 

יחידת השאיבה נקראת בערבית פסל והיא מונה 12 שעות שאיבה, מתוך כול שעות הפסל של המשפחות הערביות נרכשו וניתנו זכויות למשפחות העבריות בסך הכול 3.5 פסל , בצורה הזאת : 18 שעות שאיבה , מכול בעלי המשפחות הערביות למשפחת ירחמיאל שטיינברג, משפחת יהודה ילין 12 שעות בהמשך קיבל בסך הכול עוד 11 שעות נוספות לכול חיו , בזכות שיפוץ המעין, הנקבה ובריכת האגירה שאורכה היה ארבעה מטר ,משפחת שמואל ברוזה 19 שעות שאיבה

 

על פי התיאורים של המתיישבים הראשונים ,זרמו המים מן הנביעה בקיר הסלע , דרך צינור ניקוז גדול לתוך בריכת האגירה שאורכה ארבעה מטר, המים שגלשו מבריכת האגירה הוזרמו לרשת תעלות שמוקמו בין החלקות החקלאיות הערביות , ניתן היה לראות בשעות היום פעילות בלתי פוסקת של בנות הכפר עם מכלי מים נעות בין הבתים והמעיין, ועגלות חביות המים של המתיישבים היהודים , כיוון שמעיין עין אל פוקא היה במיקומו מעל למעין לימון .יתרת מימיו זרמו למעיין לימון.

 

בעת שהחלו ההתנכלויות לאיכרים היהודים במוצא בשלהי מלחמת השחרור,כפעולת נקם נתקבלה הוראה לפוצץ את הנביעה ובריכת האגירה בידי ההגנה ,הנביעה ובריכת האגירה ששימשה בעיקר כמי שתייה , בניגוד למעין מוצא מתחתיו ששימש להשקיה בעיקר, למרות שפוצץ המעיין המשיכו מימיו לנבוע מבעד לסדקי החורבות.

 

לאחר מלחמת השחרור בשנות החמישים חכרה את המקום משפחת ראובן סומך שעלתה מעירק ,בתחילה התיישבה המשפחה  ברמת גן ,אך מחלת הקצרת של האב הביאה אותו לאזור ירושלים,את השטח ובית המגורים אחד הבודדים שנותרו מהכפר קולוניה ,הנמצא צמוד ומתחת  לכביש מספר אחת כארבעה מטר ,חכר ממנהל מקרקעי ישראל ,במבנה הזה גר האחראי על מתן רישיונות לרפתות ובעלי חיים מטעם מחלקת הבריאות בימי המנדט הבריטי .

 

חכירה שהתחדשה כול שלוש שנים ובשנת 1963 הוחכר השטח למשפחה לחמישים שנה, במבנה ששכרה לא היה עד שנות השישים חשמל ולא צנרת מים מוסדרת ממקורות,  בשטח שמסביב למעיין עיבדה משפחת סומך ,את הבוסתן נטעה בו עוד עצי פרי כולל הדרים,שסק ועוד וגידלה בו ירקות בחלקה החקלאית ,בתחילה רק מימי הנביעה שימשו אותם להשקיה ובשנות השישים התחברו בקו מים למקורות.

 

לאחר שנכנסו לגור בשטח , השחילו בני המשפחה צינור לשאריות הנביעה ,הקימו מעליו משאבת ידנית לשאיבת המים ,פעילות יום יומית בתורנות משפחתית , מים אלו שנאספו הוכנסו לחביות מים מעל לבית המגורים וחלקם הוזרמו בתעלות ובצינורת לחלקות הנמוכות להשקיה

 

מעט על ראובן סומך שעלה מבגדד ביחד עם אשתו ושנים מילדיו יעקוב ותמר,בעקבותיו הגיעו למושבה גם אחותו פלורין ובעלה גורג ואחד מילדיהם ששון שחמון הקים מנסרה על שטחם במוצא מתחת לבית האב ראובן, והוא היחידי מבני החמולה שנותר עדיין בשטח החכור של המשפחה.

 

ראובן שימש כמנהל חשבונות במשרות גבוהות,סבו עבדאללה סומך הקים את בין הדין הרבני הגבוה בבגדד,לאחר שחכר את החלקה והבית נולדו לראובן עוד שני ילדים הבת ארזה תנחשו מאיפה השם, ובן הזקונים ששון, בעת הלידה של בן הזקונים נפטרה אשתו והוא נותר אלמן עם שתי בנות ושני בנים, כשבגר בנו ששון הוא רכש בית טרומי משאריות מבני הסטודנטים של האוניברסיטה העברית הקימו מתחת לבית אביו בצמידות ועבר לגור במקום עם אשתו.

 

את מימי המים שהמשיכו לנבוע מבעד לסדקי ההריסות ,תיעלה המשפחה לתוך צינור מים שקוטרו פחות משני צול ושמה בסופו ברז, כאשר נזקקו למים להשקיית השטח החקלאי ,פתחו בני המשפחה את הברז והשתמשו במימי המעיין המוגפים להשקייה.

 

כשהזקין אבי המשפחה יחזקאל סומך שמקצועו היה ראיית חשבונות ונחשב בירושלים כאחד הטובים , פחתה העבודה בחקלאות עד אשר פסקה לחלוטין , המעיין כיוון שלא השתמשו בו יבש ואיננו נובע מים כיום , לפני שנים אחדות בן אחיו של ראובן  שכר פועל שינסה למצוא את פתח הנביעה ושרידי בור החפירה מעידים על הניסיון , אך שיחי סבך פטל ענק ביחד עם עצי פרא של איילנטה בלוטית שצמחו במקום אינם מאפשרים להגיע לשרידים. 

 

כאשר אב המשפחה ראובן נפטר בשנת 1987 בביתו שבה התגורר בשנותיו האחרונות עם מטפל , בנו ששון סומך עזב את מגוריו ליד בית אביו בחלקה החכורה במוצא ועבר לירושלים,  למזלו הרע באותה עת נשרף צריף האזבסט שהיווה את ביתו, שרידיו קיימים מתחת לבית אביו.

 

בחלקה נוספת מתחת לבית יחזקאל סומך , הקים אחיינו ששון שחמון , בן אחותו של ראובן סומך פלורין ובעלה גורג ,מנסרה לעצי הסקה כאשר את בולי העץ הוא מקבל מידי הקרן הקיימת, בנוסף הוא גורס חלק מהענפים בעבור מצע להנחה בחלקות גידול בתחילת דרכם, כרגע המשפחה ושחמון יאלצו להיפרד ממספר דונמים משטחם לצורך בניית התווי החדש בין קניון הראל מנהרה ולאחריה כביש על עמודים עליון שיסתיים באזור בית מקלף.

 

כאשר ביקרתי במקום ביולי 2011 , פגשתי את שחמון שסיפר לי , כי הוא נתקל מספר פעמים בצבוע המסתובב בשטח ,כיום כאשר שריד מבנה המגורים של החלקה עם המעיין, נכללה בתוכנית הכביש החדש והמנהרה במבשרת , יבלע המעיין בקדמה יישארו רק סיפורי זה וקודמי שסיפרו את סיפורו של המעיין.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור