דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים הקהילה היהודית במאות 18-20

 
התפתחות הקהילה היהודית בירושלים במאה 18 עד המאה העשרים
בעת כניסת השלטון העותומאני בסוף המאה 16 לישראל ,התעניינותו בירושלים הייתה משנית עיקר תשומת הלב של הופנתה לחלקים אחרים בישראל ,חוסר התעניינות זאת המשיכה גם במאה ה 17 ,למרות חוסר ההתעניינות השלטון העותומאני בירושלים התנגד לשינויים מבניים או שינויים בידי גורמים אחרים וכמובן שינויים דמוגרפים בעיר העתיקה .
 
כאשר מעצמות אירופאיות החלו להיכנס לישראל ולהתיישב בתחומי העיר העתיקה בהסתמכם על חוקי הקפיטוליציות נאלץ השלטון העותומאני להעניק זכויות מנהליות לנציגי המעצמות ,אשר מיהרו לקחת אחריות על נתיניהם בירושלים.
 
זכויות אלו כללו את זכות השיפוט על נתיניהם בניגוד לחוק השיפוט העותונאמי שהוחל בישראל, מצב זה יצר את הצורך בהקמת קונסוליות אירופאיות שצברו כוח רב , כיוון שנתיני המדינות שהגיעו לישראל היו נתונים למרות כוחו של הקונסול ולא לשלטון העותמאני בירושלים.
 

כוחם הרב הגיע גם בזכות מדיניות הבנה והעצמת כוחם של הקונסולים בידי השלטון העותומאני, קונסוליות רבות נפתחו בירושלים בתחילה בתחומי העיר העתיקה ובמהרה זלגו קונסוליות אלו מחוץ לחומות,מובן שכוח זה הגביר את כוחם של הקונסולים והקונסוליות והם מיהרו לקחת תחת כנפיהם את המוסדות הדתיים ובעיקר את הכנסיות והמנזרים הקשורים למדינותיהם ,במיוחד בימי השולטאן עבדול מגיד בשנים 1839-1861 שנתן לקונסולים עוד אפשרויות שלטוניות בירושלים.
 
בהשתמשם בכוח זה נתנו ידם הקונסוליות לבניית עוד מנזרים ,כנסיות ואכסניות לצליינים
בתי חולים,בתי ספר ובתי יתומים ,חלק מן התושבים החדשים בירושלים ובישראל ניצלו את כוחם של הקונסולים והחליפו אזרחויות על פי העדפתם ןעל פי רצונם של הקונסולים להגדיל את כמות נתיניהם, לעגלה הזאת הצטרפו ברצון יהודים שעלו לישראל .
 
בתחילת המאה ה 18מספרם של היהודים בירושלים העתיקה ,מכלל האוכלוסייה היה מועט אך לקראת סוף המאה ה 18 תחילת התשע עשר היא הפכה לגדולה ומעל למחצית תושבי העיר התיקה ומחוץ לחומותיה, הקהילה היהודית התפצלה הן מבחינת העדות והן מבחינת הדעות , כפי שאנו אומרים שני יהודים שלוש מפלגות.
 
בתחילה מספרם של היהודים הספרדיים היה רב יותר, אך בהדרגה השתנתה התמונה במיוחד לאחר רעידת האמה  בצפת שגרם ליהודים לברוח לירושלים ולהתיישב בה, בתחילה היהודים יוצאי ספרד שכללו את אנוסי ספרד ,את יוצאי צפון מערב אפריקה ,בוכרים יהודים מפרס ,מתימן ומעירק .
 
העלייה האשכנזית בירושלים העתיקה נחלקה לשני מחנות הפרושים המתנגדים ומחנה החסידים וכמובן שהיו מפוצלים גם לעדות ,על פי הערים שמהם הגיעו מאירופה, בשנת 1870 השתווה מספרם של היהודית ממוצא ספרדי למספר היהודים האשכנזיים .
 
מצוקת המקום בתוך החומות גרמו להתפשטות היהודים למגורים ברחבי העיר העתיקה כולל ברובע המוסלמי חיי המסחר ובתי המלאכה של היהודים התפשט בכול רחבי העיר העתיקה, משום שהיהודים החלו להתרבות מספרית והן מבעיית הצפיפות ותנאי התברואה הירודים והן מעליית דמי השכירות לדירות החלו היהודים לפזול ליציאה מתחומי החומות.
 
בעיה נוספת שהייתה ליהודים שחלקם לא היו יצרניים הייתה תלותם בכספי החלוקה של תרומות של יהודים מרחבי העולם לתמיכה ואחזקתם של היהודים בירושלים, כספים אלו יצרו תלות נוראית של היהודים בכספים אלו,והתוצאה הסופית שכול עדה שלחה שנוררים ושליחים לאיסוף כספי תמיכה אלו ,וכול עדה חילקה כספים אלו אך רק לבני העדה, שלטון גבאים אלו וביכולת השליחים לפתוח את כיסי היהודים בגולה ,יצרה תלות בלתי נסבלת וקבעה וחרצה גורלות ליהודים בירושלים העתיקה ,בשכונות מחוץ לחומות ובמושבות בישראל.
 
בשנת 1867 הוחק החוק העותומאני למכירת אדמות לאנשים שאינם מוסלמים בשטחי מדינת ישראל ובירושלים שבה הופסק הנוהל לסגירת השערים לעת ערב בשנת 1870  , החוק החליף את שיטת ההשתדלויות,העזרה של הקונסולים ומריחה בשמן עבה של שלמונים ידיים מסוימות .
 
בזכות זאת יצאה השכונה משכנות שאננים מחוץ לחומות בשנת 1860 ,בתרומת הכסף של טורא ובביצוע ודחיפה של משה מוטיפיורי, ואז יצאו גם השכונות מחנה ישראל בשנת 1867,נחלת שבעה בשנת 1870,מאה שערים בשנת 1874 .
 
למרות החוק החדש המשיכו השלטונות העותומאניים לערום קשיים בנושא רכישת האדמות ועזרת הקונסולים המתווכים לידים המתאימות ,פתרו חלק מהבעיות, חלק מהביצועים לפיתוח השכונות החדשות והתוכניות נתקעו עקב מחסור במזומנים ,אך הדרך נפרצה ליציאה מגבולות חומות העיר העתיקה ובסך הכול נוצרו 23 שכונות חדשות מחוץ לחומות.
 
הקמת קו הרכבת לירושלים בשנת 1892 יצרה אפשרויות נוספות לפיתוח והגדלת שכונות נוספות בירושלים.

 
 
 
בניית אתרים - שרקור