דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שכונת ג'וראת אל ענב ותחנות הקמח

 

שכונה מעניינת זאת שהוקמה מחוץ לחומות בשנת 1892-4 והתקיימה עד פתיחת מלחמת השחרור ב  1948 , השכונה הוקמה באזור שבין בריכת השולטן לבריכת ממילא לשיפולי כפר הוילות של היום עיר דוד ומתחת למגדל דוד כיום חוצות היוצר,השכונה כללה כארבעים בתים המיוחד בשכונה היה הרכב התושבים , יהודים וערביים חיו אלו לצד אלו בבתי השכונה.

בשכונה הוקמו שתי תחנות קמח אחת שהופעלו במנועים.

 

אחת הייתה שייכת למשפחת הלחם ברמן, בנם יהושע רכש בשנת 1886 את שרידי טחנת ניפוץ הכותנה בשוק הכותנה - שוק הכתנים בעיר העתיקה והסב אותה לטחינת קמח,  חיבר לה מנוע שסיפק חשמל למערכת הטחינה והפעילה, ,טחנת הקמח בגורת אל ענב של ברמן פעלה עד 1947 ואת מלאי הקמח שנותר בעת הנטישה, ליווה משמר בריטי עד למאפייה במאה שערים של המשפחה .

 

זאת הייתה אחת מטחנות הקמח שהפעילה המשפחה,את הטחנה פתח לאחר שפתח את סניף חנות הלחם של הוריו בשנת 1880 ברחוב יפו ,כיום נותרו בחוצות היוצר  שתי אבני ריחיים, שמונחות בכניסה לחוצות היוצר ואלו נותרו מהמאפייה.

 

אביו הרב טודרוס הלוי ברמן ואשתו המפורסמת קרישא שלימים נקרא בובע קרישא ,פתחו מאפיית לחם ברחוב היהודים בעיר העתיקה בשנת 1875 בסגנון רוסי שנמכר הן ליהודים והן לצליינים הרוסיים שגדשו את העיר העתיקה באותה תקופה .

משפחת ברמן התגוררה במתחם שוק הכותנה,  במקום שנרכש בשנת 1848 בידי יצחק שור שהפעיל יקב וחנות לממכר יין, מאוחר יותר חצר זאת נרכשה בידי מנחם מנדל ראנד ושוכנו בה 30 משפחות ,אחת מהם הייתה משפחת ברמן.

בשנת 1890 הקים יהושע ברמן שכונה רב שייעה את מבנה המאפייה הגדול שלו ליד שכונת מאה שערים בחלקה הדרום מערבי, שפעלה באותה מאפייה  הזאת עד שנות השישים.

טחנת האחים אלעזר ויעקב סלובס

התחנה השנייה בגורת אל ענב הייתה שייכת למשפחת האחים אליעזר ואחיו יעקוב סלובס אביהם ואימם עלו לארץ והתיישבו בירושלים בשנת תרמ"ח, בנוסף לטחנת הקמח פתחה המשפחה עסק של חומרי בנייה ובהמשך הייתה המשפחה מראשוני מייסדי שכונת זכרון משה .
 
לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה פעלו בירושלים כ 19 טחנות קמח עם מנועי בערה פנימית שהופעלו בדלקים , באותה תקופה הגיע מספר התושבים בירושלים לשבעים אלף תושבים . 
 

בעלי תחנת הקמח בגוראת אל ענב ,יעקב סלובס בשנת 1920 מודיע על מכירת ביתו וחנותו בימין משה ביתו בן הארבעה חדרים והחצר הגדולה ,הבית עם מטבח רחב ידיים, באותה הזדמנות הוא מציע להשכרה חנות ובית נוסף בימין משה.

יעקוב אף מודיע באוקטובר 1924 ,על כך שהוא מוכר את טחנת הקמח שלו, הכוללת בנין ומכונות במצב טוב ומגרש רחב ידיים, הסיבה למכירה גילו הזקן ,שאינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו,יעקב מבטיח כי העסק רווחי וניתן לבקר ולהתרשם בביקור במקום בכול עת כיוון שהוא נמצא במקום.

ימין משה ישראל משה ווילף .

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי ,בעת שהגיע לימין משה רכש תחנת קמח בשכונת גורת אל ענב הסמוכה ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל ,נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי , כיוון שכך דרש גמל פאשה המושל התורכי כי תחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה, הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבו ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לגמל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל גמל פאשה משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי תחנת הקמח, אולטימאטום שיעבורו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע,משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטוענה שהוא יעבוד יותר קשה בשעות העבודה ויצור תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

גמל פאשה רתח והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף, כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים, לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה ( כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב ושילח אותו מפניו . כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי ,עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים.

בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה.

עסקי הרפדות של אברהם וענונו בין השנים 1920-1972

לאחר שעבד בעבודות מזדמנות בתקופה של אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה , שכר אברהם וענונו בשנת 1920 צריף קטן מהחנויות שהוקמו לאורך החומות ליד שער יפו , לחנותו רכש מכונת תפירה והחל לעבוד כרצען ורפד כאשר סיפק את תוצרתו לבעלי העגלות הן כריפוד המושבים בעגלות, הן ביצירת ותיקון רסנים ואוכפים, וכאשר הגיעו המכוניות והאוטובוסים טיפל גם בהם הן מבחינה מוטורית והן מבחינת הריפוד .

בחנותו זאת ליד חומת העיר עבד עד כעשר שנים עד שנת 1929-1930 ולאחר המאורעות בשנת 1929  , שכר מבנה בגורת אל ענב ,עם שותף יווני שנקרא שרה פופוליס ,השותף היה אחראי על צביעת רכבים וכלים וואנונו המשיך בעבודתו כרפד , בין השנים 1929-30 לבין שנת 1936 שאז החלו מאורעות 1936 .

במאורעות  בשנת 1936 שהתנהלו גם בירושלים העתיקה בעידודו של המופתי חג אמין , החליטו כמאה סוחרים רבים מבין היהודים בתחומי העיר העתיקה באזור הנוצרי הבטרק ובאזור היהודים רחוב דוד שליד שער יפו  לעזוב את העיר העתיקה למרכז המסחרי ( ממילא) .

אברהם וענונו עזב את חנותו בגורת אל עינב בשנת 1936,לאחר העזיבה  עבד בעבודות מזדמנות שנתיים ,עד אשר שכר חלק ממבנה בקומת הקרקע בשנת 1938 ,בבית שנקרא בית יעיש ברחוב שמאי במרכז העיר החנות הייתה בשטח של 12 מטר מרובעים ,כך שיכול היה במבנה החדש לטפל במכוניות הן מבחינת צביעה והן מבחינת רפדות,מפאת גודלה של החנות יכול היה אברהם וענונו לטפל בשתי מכוניות בבת אחת  ,בחנות עבדו גם פועלים ערביים , את החנות החזיק עד שנת 1962 שאז העירייה פינתה את בעלי המלאכה מהרחוב 

לאחר הפינוי העסק של אברהם וענונו בשנת 1962 בידי העירייה, אברהם וענונו עבר לחנות חדשה ברחוב תובל 4 ברוממה ליד מבנה הטלוויזיה הירושלמי,בחנות הזאת המשיך לעבוד כרפד ביחד עם הבן משה עד שנפטר , הבן משה המשיך את העסק עד שנת ,1972 שאז משה נפטר והעסק התחסל ברוממה.
 

עוד על התושבים

 מקרב היהודים המערביים (תושבים מצפון אפריקה) שהתגוררו בשכונה עד מאורעות 1936 , בלט מוכתר היהודים אברהם תאוותי, בשכונה הקטנה היה בית כנסת ששימש את תושבי השכונה,יוסף אבו גנאים, דוד שאול נחמיאס, בכור מלל המלמד, בשכונה התגוררו גם מספר דיירים ממוצא אשכנזי כמו ליאון בן ציון, אברהם ורעייתו מרים זילברשטיין (כספי) .

 
 
 
בניית אתרים - שרקור