דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

בית קולנוע סמדר (לב) ברחוב גורג לויד 4

 

מבנה בית הקולנוע נבנה בשנת 1928 בידי בנו גוטליב בוירלה האדריכל ברחוב לויד 4  צמוד לביתו של האב ברוילה ברחוב לויד 6 , המבנה שנבנה בן שתי הקומות הקומה העליונה יועדה למגורים ואף הושכרה לערבים והקומה התחתונה נבנתה כאולם גדול המבנה הוקם מבלוקים ועליו טיח לבן ; ולא מאבן כשם שנבנו שאר הבתים בשכונה הגרמנית, לבית הקולנוע צורף בית קפה בחזיתו.

גלגוליו של בית הקולנוע בתחילה נקרא שם בית הקולנוע אוריינט והופעל בידי גוטליב ברוילה בתחילה לקצונה הבריטית בארץ ישראל לתקופה של מספר שנים ,כאשר נפתח בשנת 1935 לציבור הרחב , לאחר שנה השכיר את המקום לאיתן בלקינד היהודי בשנת 1936 איתן בלקינד שינה את שמו לאפרת,בשם הזה בית הקולנוע פעל עד שנת 1940 .

בין השנים 1940-47 פעל בית הקולנוע תחת השם רג'ינסי (ריגנט) בבעלות ערבי נוצרי שנקרא שטאקלף אז הוא נסגר עד סיום מלחמת השחרור ומעט אחריה .

המשך סיפורו של ברוילה הבן בעליו של בית הקולנוע

הסיבות שהביאו את ברוילה  להשכרת המבנה בשנים 1936-40 לאיתן בלקינד  ,היו החרם הנגדי של היהודים על המקום , בעקבות החרם הגרמני, על המסחר עם היהודים בירושלים בעקבות קבלת ועליית הרעיון הנאצי בחלק מהתושבים הטמפלרים .

פעולת ההשכרה של הנכס לאיתן בליקנד  סיבכה את ברוילה , כאשר התנועה הנאצית צמחה והכתה שורשים גם בשכונה הגרמנית, אנשי הטמפלרים שנהו אחרי הרעיון הנאצי דרשו מברוילה שייקח מאיתן את בית הקולנוע בחזרה ולא ישכיר אות למי שאינו ארי בעל נתינות גרמנית ,על פי חוקי הגזע שנחקקו בגרמניה באותה העת והתחבבו על חלק מהטמפלרים בארץ ישראל,למרות זאת  בוירלה התנגד לדרישה זאת והשכירות המשיכה.

ספור בית הקולנוע סמדר במושבה הגרמנית בירושלים

לאחר מלחמת השחרור והגלייתו של בוירלה הבן לאוסטרליה ,התאגדו חמישה חיילים משוחררים דוד ביטרן ואריה ציציק ,פרחי, הררי, מזרחי, ופתחו את בית הקולנוע בשם סמדר, לאחר שנים ספורות בשנת 1950  נותרו לאה ודוד בטרן ואריה צציק בעליו של בית הקולנוע,לאחר שנים מכרו את הנכס בני הזוג ביטרן ואריה ציציק ואשתו לאה שמכרו את ביתם בקריית משה על מנת לשלם לשותפיו את חלקם ולהשאר כבעליו היחידי של הקולנוע ,ששימש אותו גם כמקום לנאומיו הפוליטיים הנלהבים כמקדמה לתחילה ההקרנה .

ניהול בית הקולנוע בוצעה בידי אדם אחד אריה ציציק שנולד בשנת 1910 ברוסיה ועלה לארץ ישראל בשנת 1930,בבית הקולנוע שלו שבו המנוע ציציק, מכר את הכרטיסים ,תלש את הספחים,הפעיל את מכונת ההקרנה ,בידו השנייה הפעיל את גלגל התרגום , מעין קולנוע ותיאטרון שכונתי בסגנון החברה ובל נשכח את המזנון, פשוט המצב הכלכלי יצר איש רב פעלים של כוח עבודה אחד.

אגדות וההווי שנשזרו על ימי הקולנוע העליזים בקולנוע סמדר מזיכרוני

רעיונו הגאוני של אריה ציציק למכור שני סרטים במחיר אחד במחיר של מחצית במחיר סרט אחד בקולנוע אחר, לפני שגאוני הדור הבינו שאפשר למכור בזול ולהרבה אנשים , בדרך כלל על מסך הקולנוע הוקרן סרט פעולה או טרזן והסרט השני שני נטה לכוון הרומנטי וסרטי מלחמה,אלא שאת זכויות ההקרנה רכש מידי הספקים בזול לאחר שהשתפשפו במכונות ההקרנה של בתי הקולנוע בירושלים ובארץ ישראל .

אי לכך איכות הסרטים שהיו חרוצים מהשימוש במכונות ההקרנה השונות ,גרם הן לטישטוש והן לקריאת הפילים לאחר דקות ספורות , הפסקות אלו נוצלו לביקור במזנון שבו נרכשו חרוטי נייר עיתונים מלאים בגרעינים שחורים או גרגרי תורמוס, הצעירים המשועממים לקחו בדלי הסיגריות מרחו עליהם רוק וזרקו אותם להדבקה על תקרת בית הקולנוע ,כשמטרתם להפיל את הבדלים על ראשי הצופים בהצגות הבאות.

העצבים הרופפים של בני התשחורת ,להפסקות בהקרנות עקב קריעת הפילם בעת ההקרנה גרמה להם להקים מקהלה צווחנית שהזכירה לציציק מהו עיסוקה של אמו ומאין הגיע לקולנוע,עוד מעשה חביב היה לשבור משענות של כסאות בהטיחם את רגליהם בשורה שלפניהם ודחיפה והופה גב הכסא היה נשבר מהלחץ הבלתי אנושי עליו.

כמובן שציציק לא פרייאר וצריך לממן את התיקונים ,לכן היה מאריך את זמן ההפסקה על מנת חגרום לקנייה  רבה יותר במזנון שנוהל בידי אשתו רבקה ביד קשה ובזרוע נטויה והמחיר כמובן מופקע ,בשנת 1958 נעצר נשפט והורשה ,בעל בית הקפה ובעליו של הקולנוע סמדר בירושלים באשמת הפעלת מקום שבו שיחקו במשחק הקלפים צ'יקט (פוקר) משחק קלפים פומבי שאיננו חוקי בארץ ישראל.

לאחר שרכש אריה ציציק מכונת הקרנה נוספת,חיו הוקלו במקצת , כיוון שאז ניתן הפסקות ארוכות יותר בהגעה לחדר ההקרנה  לטיפול בהמשך ההקרנה ,באותה העת הבריק במוחו הרעיון השווקי לתפוסה מלאה של בית הקולנוע (רווחים במזנון )  של שני סרטים בכרטיס אחד הזכור לי לטובה.

כחלק ממלחמות החרמות בין היהודים והטמפלרים שנגעה בחיי המסחר והרגלי הקנייה בירושלים ובשאר מושבות הטמפלרי ,נפל ברוילה לויכוחים בין הטמפלרים שקבלו באהדה את הרעיון הנאצי ובמיוחד לחוקי הגזע והאיסור על שותפויות של גרמנים ארים עם יהודיים ראשי המאבק ובראשם המנהיג הנאצי בוכהלטר ,לצידוד ברעיון הנאצי לחצו עליו לקחת לידיו בחזרה את ניהול בית הקולנוע מידי השוכר היהודי ,למרות שידעו כי בהנהלה גרמנית טמפלרית סבל בית הקולנוע מחרמות של היהודים בירושלים.

מנגד התאגדו בשנת 1937 ,מספר בעלי בתי קולנוע בירושלים כמו בתי הקולנוע : ציון ,עדן ואדיסון וחבריהם בעלי בתי הקולנוע בארץ ישראל ,לאסור על מפיצי הסרטים בארץ ישראל להחרים את אספקת הסרטים להקרנה בקולנוע אוריינט ,בטענה כי הסרטים הם דוברי גרמנית,ובכלל טענו בעלי בתי הקולנוע כנגד ברוילה כי הוא סוכן גרמני .

ברוילה מיהר לשכור את שרותיו של עורך הדין הירושלמי היהודי ,דוקטור מרדכי בוקסנבאום על מנת להדוף טענות אלו ,בטענה כי המסע נגדו, נעשה רק על רקע תחרות כללית ופיננסית טהורה של המתחרה החדש בעיר,עוד טען ברוילה כי מעשיו והתנגדותו לרעיון הנאצי ידועים בירושלים ושרק עצם השמועות גורמות לברוילה נזק כספי עצום,בכדי להקל על עצמו משתי החזיתות שקמו עליו החליט להשכיר את המבנה ליהודי איתן בלקינד .

ברוילה הבן לאחר שגורש מארץ ישראל לאוסטרליה ,פנה באמצעות עורך דינו היהודי דוקטור מרדכי בוקס נבאום בשנת 1950 להחזרת רכושו מידי מנהלת הרכוש הנטוש כיוון שנאלץ לעזוב את ארץ ישראל עקב הגלייתו למרות שידוע היה כי הוא היה מהטמפלרים שלא צידדו בתורה הנאצית ואף התנגדו לה,ברוילה סרב להניף את הדגל הנאצי בחזית בית הקולנוע שלו כשם שנמנע מהקרנת סרטי תעמולה גרמניים,טענות אלו נדחו ומדינת ישראל דחתה את תביעתו להחזרת הרכוש לידיו בטענה כי שולמו פיצויים לטמפלרים בארץ ישראל בעת הסדר הפיצויים עם גרמניה.

בשנת 1983 פסק לו כוחו של הצוות היחיד של בית הקולנוע  אריה ציציק כשלבו נדם, והאולם שראה ימים טובים נסגר לשלוש שנים ,לאחריהם בשנת 1996 לקחה את הניהול חברת לב שחידשה את פני הקולנוע ושינתה את שמו  ומעתה הוא נקרא לב סמדר.

בקולנוע חודשו הקרנות בימי שישי ושבת ובתוספת בית הקפה המושכר בחזיתו ,החל בית הקולנוע לצבור קהל מעריצים חדש ,המבלים בו לעיתים קרובות, בקולנוע חודשו הקרנות בימי שישי ושבת ובתוספת בית הקפה המושכר בחזיתו החל לצבור קהל מעריצים חדש המבלים בו לעיתים קרובות, יזמים שחשקו במקום ניסו להרסו ולבנות במקומו בית דירות ,נתקלו בהתנגדות תושבי השכונה ועיריית ירושלים ובית הקולנוע הקיים משנת 1935 יישאר במתכונתו, ולא ישנה את מתכונתו, זהו המקום היחידי בעיר ,שניתן להיכנס אליו בהקרנה עם כוסית יין או כוס קפה ודבר מאכל בשעת ההקרנה כמו בימי ילדותנו .

בקומה העליונה שיועדה להשכרה הושכרו הדירות לערבים ולאנגלים עד שנת 1937 למשפחת המלונאות עוויידה בתים 45 – 47 בעמק רפאים , את המלון ניהל האח חסן עוויידה ,שפתחה במקום בית מלון בשם ריגיינט ואף שכרה את בית אביו של ברוידה בלויד 6 למלון, ואת בית מאסו ברחוב עמק רפאים 27 ,כול המבנים תחת שם בית המלון ריגיינט .

 

בתקופת המנדט שימש המלון למגורי קצינים בריטיים ,לאחר מלחמת העצמאות נשאר במתכונתו והשכיר את חדריו למשפחות אנגלו סקסיות ,בשנת 1997 שופץ מבנה המלון הופעל עד שנת 2001 נסגר ונפתח מחדש בשנת 2007 והחליף את שמו לבית קטן במושבה מלונית שבה 16 חדרים .

             

אפיזודה נוספת התנהלה לאורך שנים שבו רבו שתי בנותיו נאווה ושרה של אריה ציציק ,על חלוקת והבעלות על רכוש האב שנפטר,בעת שנפטרה אמם רבקה של שתי הבנות בשנת 1996 ,אז פרץ קרב הירושה והמשפט שבו טענה שרה כלפי אחותה נאווה שרכושה בצוואה היה קטן משמעותי עקב ההשפעה שהייתה לנאווה על האמא, בית המשפט קבע לבסוף ,כי הצוואה חוקית ותקפה והאם הייתה שפויה בעת שחתמה על הצוואה ,אי לכך נערכה חלוקת הרכוש והקולנוע נשאר בידיה של נאווה.

 בסוף שנת 2016 אמור בית הקולנוע להסגר ,עקב מצב המבנה עקב התיישנותו, חברת הסרטים לב החליטה בתום החוזה כי איננה מעוניינת להשקיע כספים לשיקום המבנה שסובל כפי הנראה מבעיות בתקרה עקב בית המלון שנמצא מעליו, סוף דצמבר הסגירה נדחתה בחצי שנה . 

 
 
 
בניית אתרים - שרקור