דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מיהם הטמפלרים - בני ההיכל

 

הכת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 ,עיקרה של האמונה הטמפלרית הייתה חיזוק אמונתם מהלב , האמונה הטמפלרית צמחה מהכנסייה הפרוטסטנטית ועל כך קמו לה אוייבים מהכנסייה הפרוטסטנטית,  כיוון שהכת רצו לחזור למקורות הנצרות שהתבססו על אהבת הזולת וחזרה לרעיונות המקוריים לנצרות ,בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

 

עמוד התווך לחזרה למקורות היה כריסטוף הופמן שהיה אף ראש הקהילה בישראל לאחר ההתיישבות והקמת המושבות, כאשר מטרתו התיישבות בישראל על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרה, תוך טיפוח הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל של בני העדה תוך התמסרות לעבודת האל בשילוב לעבודת האל .

 

בני הכת שחשבו כי עבודה לאל צריכה לנבוע מהנפש ולא מהאמונה או מעבודת האל המסורתית כי שהיה נהוג באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית,

לצורך העלייה להתיישבות חקלאית בישראל הוקמה חוות חקלאית להכשרת בני העדה בגרמניה בשנת 1856 , בחווה נלמדו שיטות וארגון לעבודה חקלאית מודרנית על פי הנהוג בגרמניה תוך הקפדה על סדר על מנת שיוכלו במסגרת משקים סגורים לספק את צרכיהם של המתיישבים הוכשרו גם בעלי המקצוע הקשורים לענפים החקלאיים לטיפול בבעלי החיים בציוד ולעיבוד המזון לאחר גידולו על מנת שלא יהיו חסרים מזון ועבודה ,ובעיקר חיזוק אמונתם למטרה ולהגשמת הרעיון.

 

תחילת הדרך הטמפלרית בארץ ישראל

 

ראשוני הטמפלרים הגיעו כבודדים לארץ ישראל ,כנחשול חלוצי שלא בהסכמת מנהיגי העדה שטענו ,כי יש לעבור הכשרה חקלאית ויש לבדוק בדיקה מדוקדקת של תנאי המחייה בארץ הזרה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תברואתית .

עוד טענו מנהיגי העדה ,כי להט דתי איננו משרת לטובה את מטרות העדה, על פי הפתגם המקומי:  המהירות מהשטן והטענה העיקרית שהציגו מנהיגי העדה , היה הפחד מפני השלטון העותומאני המוסלמי ,שעשוי להפריע לפעילות מיסיונרית נוצרית בשטחי ארץ ישראל

למרות טענות אלו, קמו עשרות צעירים בני העדה הטמפלרית ועלו לארץ ישראל בשנת 1860, במטרת הגשמה של חזונם בהתיישבם עצמאית ובכספם הפרטי ,תחילה התיישבו באזורים בצפון המדינה כמו נצרת ,גניגר ,מגדל ובחלק הצפוני של השומרון וכמובן אדמות עמק יזרעאל הטובות לחקלאות.

שש שנים אחרי הנחשונים הטמפלרים הראשונים שעלו , הגיעו עוד כמה בני העדה הצעירים והצטרפו לחבורה שהתנחלה במגדל , לאחר העלייה הנוספת ,החליטו מספר צעירים וחבריהם הנוספים שהגיעו ,כקבוצה שמנתה מעל  לעשרים בוגרים וילדים, להיאחז באזור הקבוץ שריד של היום ,שנקרא בערבית כניפס ,ליד מבצרו הנטוש ,של מי שהיה המושל של הגליל וטבריה דאהר אל עומר .

לאחר שבנו את צריפי המגורים בשנת 1867 ,הצליחו בני העדה הצעירים ,לשכור שטח אדמה בעמק והחלו לעבדו ,תנאי המקום השונים כול כך מתנאי החקלאות באירופה ,האוויר החם והשונה להרגלי חייהם, אך בעיקר המחלות גרמו לחלקם לאבד את חייהם בעיקר מהיתושים והמים המזוהמים ששתו.

אך למרות שהצליחו ביבולם הראשון עקב הצרות ,נטשו רובם את השטחים המעובדים וחזרו לנקודות ההתיישבות הראשונות ,נתווסתה לכך פעילות הבדואים באזור ,שהבינו את חולשתם ולא היססו והחלו לשדוד את היבול ואת הרכוש של הטמפלרים הצעירים .

המסה המסיבית של העלייה הטמפלרית לארץ ישראל ,כאשר הגיעה הקבוצה הגדולה הראשונה בשנת 1868, ממדינת ויטנברג בגרמניה מעוז בני הכת , הקבוצה שהגיעה מנתה מעל לארבע מאות חמישים מבני הכת הטמפלרית.

 

כיוון שהיחסים הלבביים בין השלטון העותומאני לבין הקיסרות הגרמנית היוו את הבסיס לעלייה זאת ולבני העדה הגרמנית הותר לרכוש אדמות בשטח העותומאני בישראל, ההתיישבות הראשונה הייתה במושבה הגרמנית בחיפה באזור רחוב בן גוריון של היום בשנת 1868 .

 

שנה לאחר מכן בשנת 1869 הוקמה השכונה השנייה ביפו כאשר הקבוצה מנתה מעל לשלוש מאות מתיישבים , כמו שנאמר הצלחה של קבוצה אחת באה על חשבון כשלון של קבוצה אחרת , לצורך ההתיישבות ביפו רכשו הטמפלרים מידי המתיישבים האמריקאנים אשר כשלו בחזונם להתיישב בישראל וחזרו לאמריקה .

 

תזכורת : העלייה האמריקאנית בסוף שנת 1866 הגיעו לנמל יפו קבוצה של צליינים מארצות הברית ממדינת מיין, במטרה לעשות עלייה לישראל בעקבות התעוררות דתית ,בקבוצה היו כמאה שישים צליינים ,מי שזוכר באותה תקופה הוקמו מספר מושבות אמריקאיות בישראל .

 

במושבה הגרמנית ביפו התווספו בתי אבן למגורים בסגנון בתי הכפר בכפרים הגרמניים ואף הוקמה כנסייה לנשמה בשם סן עמנואל באזור הרחובות אורבך ורחוב המרד ביפו,כיוון שהפיתות לא טעמו לחיך היקיים נפתחה חיש מהרה מאפיית הלחם הכפרי קייזר ביפו לכבודו של הקיסר בגרמניה, לאחר מכן נבנו בתי המלון מלון פארק שנבה בידי יוסטנוב אציל פרוסי – הקשור לבית הקברות הטמפלרי בירושלים ומלון ירושלים שחדריו קרואים על שמות שבטי ישראל כיום שופץ והפך למלון בוטיק .

 

לאחר שתי המושבות העירוניות הוקמה בשנת 1871 המושבה החקלאית שרונה בידי קבוצה שמנתה כמאתיים שבעים מתיישבים על הדרך שהובילה מיפו לעיר שכם באזור הקיריה של היום.

 

המושבה הגרמנית הירושלמית הוקמה בשנת 1873 בידי קבוצה שמנתה כשלוש מאות מתיישבים ,על אדמות שנרכשו מידי הכנסייה היוונית .

 

את גל ההתיישבות הראשון חתמה המושבה כרמלהיים במרכז הכרמל בחיפה בשנת 1887

הנזירים הכרמליתיים שהגנו על ממלכתם, לא רצו בתחילה למכור להם שטחי קרקע במקום,

אך משהוצא להם סכום כסף גדול התרצו ,כספים אלו לרכישת השטח הגיעו מתרומות האצולה הגרמנית בגרמניה, באותה תקופה מנתה ההתיישבות הטמפלרית קרוב לאלף ארבע מאות תושבים בישראל.

 

בעת הביקור של הקיסר הגרמני בשנת 1898 החליטה אשתו לתמוך בהתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל באמצעות הקמת קרן סיוע למפעל ההתיישבות כספים אלו שהחלו להגיע שמשו את גל ההתיישבות השני של הטמפלרים בישראל.

 

בגל השני של העלייה שהחל כשלושים שנה לאחר מכן הוקמו המושבות החקלאיות וילהלמה בשנת 1902 , על הדרך בין תל אביב וכשמונה קילומטר צפונית לעיר לוד, כיום שטחו של הישוב בני עטרות , הקבוצה מנתה כשלוש מאות ועשרים מתיישבים , שדה התעופה שהוקם בשכנות לשכונה וילהלמה בידי הבריטים בשנת 1936 כונה בשם וילהלמה כיום נקרא שדה התעופה בן גוריון.

 

המושבה החקלאית השנייה שהוקמה מושבת בית לחם הגלילית בשנת 1906, בתחומי עמק יזרעאל כשישה קילומטר מזרחית לטבעון שליד חיפה,במרכז יער אלונים ,המתיישבים היו הדור השני של המושבה הגרמנית בחיפה .

 

בשנת 1907 הוקמה המושבה החקלאית השלישית וולדהיים שפירושו נווה יער, בתחומי עמק יזרעאל כחמישה קילומטר מזרחית לטבעון שליד חיפה, במושבה גרו כבר בני הדור השני ומתיישבים חדשים שהגיעו מגרמניה,כיום נקרא המקום אלוני אבא בעיקר על שם עצי האלון הרבים במקום ועל שם הצנחן אבא ברדיצב, שצנח בגרמניה נתפס והוצא להורג .

 

עוד ניסיונות שלא צלחו להקמת חוות חקלאיות חדשות נוסו בתחילת המאה ה19 באזור קבוץ שומרת על שטח של ארבע מאות דונם בחוות שטול , עוד חוות הוקמו באזור אשדוד ,גנין וברמלה ניסיונות שכשלו והפחות ידועה היא ניסיון הקמת החווה בעמק בית שאן בסביבות שנת 1920 , באדמות שרכשו בין טירת צבי למושב שדה אליהו ,על מנת להתגבר על תנאי החום נבנו מספר בתים מועט ,בתים מבוץ בשיטה הבדואית עם גגות רעפים ,אלו שימשו לאחר מכן לגג בית הכנסת שנבנה במושב.

 

על מנת להתפרנס ולהתקיים עבדו בני הכת הטמפלרית בעבודות מגוונות שכללו חקלאות ויצור מזון מחומרי הגלם , חלב ,בשר,גבינות,דבש,יין ובירה ומעבודות האחרות של בנייה אדריכלות, מסחר,יבוא סחורות,תובלה בכרכרות ברחבי ישראל לצורך הצליינים והתעבורה בין המושבות,הדרכת צליינים ותיירות במקומות הקדושים לנצרות בישראל, חלק מן המתיישבים הקימו ועבדו בבתי מלאכה מודרניים לכלים חקלאיים,סתתות ,כלי עבודה ויצור כרכרות .

 

הטמפלרים הכניסו לבנייתם חידושים מודרניים על מנת להלחם במחלות ובתנאי הסניטציה הקשים באותה תקופה בארץ ישראל ,כמו מים זורמים בבתים ,מערכות איסוף מי גשמים בשילוב הגגות ומרזבים לאיסוף המים לבורות ,הכניסו את חדרי האמבטיה והשירותיים, ותעלו את מי השופכין לבורות שופכין וניקוז, הם גם הקפידו על הגיינה אישית בחיי היום יום בבתיהם .



 
 
 
בניית אתרים - שרקור