דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נס ציונה סיפור המושבה

 
סיפורה של המושבה נס ציונה ואצבעות כף ידי הימנית 
מבט על כף ידי וחמשת האצבעות שבה ,כאשר חלק מאצבעותיי מיותרות לספירה , כך אתאר את מספר הביקורים האישי שלי ושל ישראלים בעיר נס ציונה ,פרט למעבר חולף בכביש בין המושבות ראשון לציון ומושבת רחובות לא זכיתי לראות ולהכיר את ההיסטוריה של המקום מתחילת ההתיישבות, עד הלום ימינו אנו וכמוני קהל ישראל וזהו הזמן לגשר על הפער בהיסטוריה של העיר ולנסות לגשר על החור השחור הזה  
סיפורו של איש העלייה הראשונה יהושוע זנגוויל הידוע בשמו ראובן לרר
הקדמה
סיפורה של הקמת המושבה נס ציונה משולב בקורות חיו של ראובן לרר ,מיהו האיש ראובן לרר , תחילת חיו באחוזה ב עיירה קריסטו יבנוקו ליד העיר אודסה , למשפחת סוחרים יהודיים , ציוני ודתי שעסקה באספקת תבואה ומזון לצבא הרוסי והרומני , באותה תקופה היה נהוג לגייס נערים לצבא הרוסי ובגיל 12 נחטף הילד יהושוע לשירות בצבא, גרסאות מספר מספרות את בריחתו ממחנה הגיוס ,שהבולטת בהם היא סיפורה של הדודה שעטתה על גופה שכבות של בגדים,הצטיידה במשקה חריף ,הגיעה לבסיס הגיוס שיכרה את השומרים חדרה לבסיס ,הכניסה את הילד בן ה 12 מתחת לשכבות הבגדים ונעלמה עימו מבעד לשערי המחנה.
 
כיוון שנותר הפחד לגיוסו מחדש ,החלה המשפחה בתוכניות לחלצו מגיוס כפוי זה, באחד ממסעות הרכישה של אביו לסחורות בגרמניה ניתקל בסוחר עמית בשם לרר ותינה בפניו את חששו מלקיחת בנו שוב לצבא הצאר, לרר שהיה חשוך ילדים הציע את עזרתו באימוץ הילד כילדו ובא גואל לציון , הילד יהושוע עבר לדור בגרמניה ונקרא ראובן לרר.
 
אצל משפחתו המאמצת היה במשך שש שנים עד שמלאו לו שמונה עשר ,ואז גמלה בו ההחלטה לחזור למשפחתו באודסה, הוא השתלב בעסקי המשפחה , עד אשר הגיע לידיו מכתב מאמו המאמצת שבה הודיעה לו כי אביו המאמץ נפטר ואת רכושו הוא הוריש לו, ראובן חזר לגרמניה , עשה חיל בעסקיו החדשים בגרמניה, אימץ את שם אביו המאמץ וקרא לעצמו ראובן לרר , למרות עסקיו המצליחים  ,לאחר זמן מה חזר לאודסה והמשיך את עסקי המסחר במזון ,משאת נפשו עדיין הייתה ירושלים וארץ ישראל כדתי לאומי בנפשו וכאיש תנועת חובבי ציון.
 
כאשר חזר לאודסה החליט להינשא ומצא את גיטה בת לסוחרים,אשה דעתנית ונמרצת  ושהייתה מבוגרת ממנו בתשע שנים , השתקעו בקן והחלו במפעל יצור הילדים בנוסף לעסקי המזון, פייגה ילדה 18 ילדים האחרון בן הזקונים שמעון כאשר הייתה בת 62.
 
בשנת 1872 בישראל חי בשכונה של יוצאי גרמניה ברמלה גוסטב רייסלר שעלה לארץ מטעמי הגשמה דתית ,אך כפי הנראה לא היה טמפלרי לפי הסברות,  הוא החליט לרכוש ולהקים נחלה ופרדסים באזור שנקרא בידי הערבים ואדי עיה ,עמק המחלות כך נקרא המקום ,בין אדמות ראשון לציון של היום ורחובות , באזור רחוב ויצמן ודרום העיר נס ציונה ,
בעמק הקטן רכש רייסלר כאלפים דונם בשטח בצורת פרסת סוס ובמרכזו של השטח גבעה שלימים נקראה גבעת האהבה, כל הנחלה הייתה מוקפת בשטחים של ערבים, שטחים אלו שהקיפו את הנחלה נקנו מידי התורכים בידי אנשים מכובדים ועשירים שנקראו בקים לאות כבוד בידי התורכים, כאשר המטרה של הבקים לשלוט על דרכי המסחר לכוון חברון של היום בדרך שנקראה דרך חליל בין יפו לחברון  והשנייה שלטה על המעבר משפלת החוף הדרומי לכוון רמלה .
 
הבעיה העיקרית של השטח הייתה בעיית ניקוז המים , לצורך זה שני נחלים ניסו להעביר את מימי הגשמים מהעמק לים נחל חנין בתחום נחלת ראובן ונחל שלאל באזור מגרש הכדור רגל של העיר כיום, מים עומדים אלו גרמו ליצירת מחלות ותמותה באזור בעיקר קדחת ומכן שמו של העמק עמק המחלות.
 
לאחר רכישת הקרקע החל רייסלר גוסטב הגרמני לחפור באר מים , לטעת פרדס תפוזים ולהתגורר בחאו הישן שהיה במרכז השטח צמוד לנחל חנין, לאחר מאבק עיקש שבו מתו אשתו ושתי בנותיו , החליט גוסטב לנטוש הכול ולבקר את משפחתו שגרה בסביבת אודסה
בעת הביקור שמע רייסלר על תנועת חובבי ציון ואשר מטרתם הייתה לעלות לישראל וליישבה, כיוון שראובן לרר דובר היה גרמנית נפגשו השניים באודסה בשנת 1882 ואז בהברקה רגעית החליט ראובן להציע לרייסלר את עסקת חיו ,עסקת החלפה רייסלר יקבל את אחוזת ראובן ליד אודסה וראובן יקבל את אחוזת רייסלר ,כפי שהגדיר אותה בקרבה לירושלים .
 
ראובן שכנע את אשתו גייטה לרעיון , השאיר אותה לנהל את העסקים ,ארז מעט מטלטלים לקח את בנו בכורו משה ויצא עם רייסלר לישראל להגשמת הרעיון ולהעברת רכושו על שמו במשרדי הקושאנים בעזה,הם נחתו בנמל יפו ובעת ששאל את התושבים היהודים ביפו איכן הנחלה בעמק עיה או ואדי חנין או אפילו ,הורמו הרבה גבות ותנועת הכתפיים בלוית שליחת הידיים קדימה בתנועה הידועה איני יודע ,הייתה תנועה שגורה לתשובה , לאחר מסע קצר הגיע לנחלה ואז שוד ושבר המראה שנתגלה לעיניו היה, הבאר יבשה,העצים מתו מחוסר מים והבית מוטב לא לתאר, למרות זאת החליט ראובן להמשיך בהגשמת חזונו להקמת נחלה חקלאית בארץ ישראל , כפי שנאמר לו קרוב לירושלים.
 
רייסלר וראובן נסעו לעזה על מנת להסדיר את הרישום של הנחלה על שמו של ראובן ולחפש חופרי בארות לשיקום הבאר, כאשר הגיש את הבקשה לרישום הנחלה על שמו , התנגדה לבקשה משפחת חמולת סרפנד באזור בטענה שהאדמות שייכות להם , ובצעד של פשרה הוא ויתר על חלק מהאדמות והרישום נגמר.
 
ראובן  החל לשקם את הנחלה ארבע שנים לקח לשקמה , הבאר שוקמה וניטעו עצים חדשים בפרדס,ואז השאיר את בנו משה עם שומר הנחלה הערבי ויהודי בשם מיכאל כץ זגאר כמו שאנו אומרים בעל גוף להמשיך לשקם את הנחלה , חזר לאודסה ובשנת 1883 שכר אונייה והעמיס עליה ציוד,חומרים חקלאיים , זרעים בעיקר חיטה, כלי עבודה והרבה מצרכים ,בהמות עבודה, העמיס עלייה את אשתו פייגה בניו ובנותיו ,אחותו ובעלה וילדתם בתום ההפלגה ליפו ,הוריד את הכבודה והחל בישוב הארץ ובשיקום הנחלה, מעל לחאן הישן נוספו שני חדרים למגורים  , בשנת 1878 הוכרזה המושבה כאחוזת ראובן לרר .

 
 
 
בניית אתרים - שרקור