דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

עמק רפאים בית מס 1 בית העם הטמפלרי

 

בית העם הטמפלרי או הכנסייה הארמנית מושבה גרמנית ירושלים בית הראשון בתחילת רחוב עמק רפאים בבית מספר אחד כפי שנקרא בידי הבריטים כביש בית צפפה לאחר מלחמת העולם הראשונה ,בית העם הטמפלרי נחנך בשנת 1882 בטקס השתתף המושל העותומאני ,המבנה  שימש את כת הטמפלרים כבית עם לכינוסים ואירועים והן ככנסייה.

 
לידו נבנה בית השומר שבו התגורר השומר על בית העם ובתי הספר, לידו נבנה בית הספר הראשון בבניין מס 3 שעבר לאחר מכן לרחוב עמק רפאים מספר 5 ,בית ספר זה שנתמך בידי גרמניה נחשב בזמנו לטוב ביותר בארץ, כל המבנים נבנו מאבן ירושלמית ולא מעץ כמו בגרמניה רובם בני שתי קומות.
 
המבנה שימש לפעילותם של שתי ועדות הקהילה : ועדת המושבה הטמפלרית אשר דנה בפעילות היום יומית ,בעיות של תרבות כמו שנאמר בענייני דיומא, הוועדה השנייה טיפלה בצרכי הדת של הקהילה תפילה,חתונות ולוויות.המבנה נבנה בסגנון נאו רומנסקי אשר היה נהוג לפני כשמונה מאות שנים באירופה , ולכן מבנהו החיצוני אינו דומה למבנה כנסייה מקובל,סיבה נוספת היא שהעותומאניים ששלטו בארץ לא אישרו לבנות כנסיות עם סממנים חיצונים לכנסייה ולכן המבנה נראה כך מבחוץ.                    

                  

פעמון הכנסייה המוצב בחזיתה המערבית הפועל עד היום, שימש לקריאת המתפללים לתפילה הן בימי ראשון והן לכינוסי הקהילה, גומחות התפילה האבססים בבית בכנסייה פונות צפונה ולא מזרחה והסיבה,  כי הגומחות מכוונות לכוון גן הקבר אשר ליד שער שכם שעל פי אמונתם הפרוטסטנטית קבור שם ישו.


את המקום משנת 1949 מחזיקה הכנסייה הארמנית בידי משפחת אוהנוסיאן אשר מתגוררת בבית מגורים מאחורי הכנסייה, כיוון שלאחר מלחמת העצמאות הארמנים שנותרו בשטח הישראלי , לא יכלו להתפלל בכנסיה הארמנית של העיר העתיקה, הם קבלו את בית התפילה הזה, אשר איבד את יוקרתו ומעמדו כשאוחדה ירושלים והארמנים חזרו להתפלל בכנסיה בעיר העתיקה.


בעת המאבק לנטישת הרעיון לצרף את הכנסייה הארמנית כאולם אירועים במלון החדש שנבנה נתלתה על גדר הכנסייה הארמנית המקיפה את בית העם הטמפלרי, מודעה שפנתה לתושבי השכונה  על מנת שיוכלו להעלות את ההתנגדויות לתוכנית בניית מלון קולוני בצורתו הנוכחית, לתושבים ניתנה אפשרות להגשת הסתרגויותיהם לוועדה המחוזית  ,למלון העומד לקום בעתיד תוך שימוש בשלושה מבנים שהוכרזו לשימור, בית הספר הישן והחדש של הטמפלרים מבנים שמספרם שלוש וחמש .


לאחר מלחמת השחרור שימשו מבנים מספר שלוש וחמש ברחוב עמק רפאים,את מכון הסיבים ,מבנים אלו ננטשו לפני שנים ונאטמו לכניסה ,בפועל בית העם הכנסייה היוונית , ומבנה בית הספר החדש הליצאום החדש שנבנה בשנת 1882 על פי תוכנית שימור אתרים ומבנים ,נקבעו כללי בנייה המוגדרים בחוקי השימור של מבנים ובמיוחד המבנה ברחוב עמק רפאים מספר 5, ללא תוספת בנייה.


מבנה בית הספר הישן שנקרא הליצאום הישן,  שנבנה בשנת 1878 ברחוב עמק רפאים 3 מיועד גם הוא לשימור ותותר בו תוספת קומה בחלל גג הרעפים שישוחזר, המבנה השלישי מאחור ברחוב פיטרסון ,נקבע שישומר חלקית וכמובן אמורים להיות משומרים חלק מהעצים הישנים והגדר המקיפה את המתחם (דבר שלא בוצע במלואו ולכן הודבקו מודעות אבל על גדר המתחם כתזכורת לעקירת אורנים בני למעלה ממאה שנה במתחם בניגוד לכללים ).


בין היתר ניסו יזמי המלון, שרכשו את בתי הספר הטמפלרים בית 3  ו  5 ברחוב עמק רפאים,  להניח ידם גם על מבנה בית העם הישן או הכנסייה הארמנית ,על מנת להופכו לאולם אירועים ולהרוס את בית השומר מאחוריו ולמסור את הרכוש לטובת בית המלון שיוקם במקום, כאשר בתוכנית היזמים ,שטחה של חצר הכנסייה הארמנית  (בית העם הארמני) יצור מעבר בין המלון לבין אולם השמחות, שאמור היה להיפתח על פי תוכניתם באולם בית העם.


בעלי המלון שעדיין מתנהל כנגדם מאבק שכונתי אדיר, במיוחד לאחר שנודע כי מנהל הרכוש במדינה, הבטיח לבעלי המלון העתידי ,גם את שטח הכנסייה לרכישה בהמשך ,אישור זה נתקל במאבק שכונתי אדיר, לגבי אופיו וגובהו של המלון על פי התוכניות ,יש לציין כי בתי השכונה מתנשאים לגובה של שלוש עד ארבעה קומות ,המלחמה בתוכניות היזמים נבעה מהצורך לשמר את אופי השכונה ורוחה של שכונת המושבה הגרמנית בכדי לא להיכנע למפלצת הנדלית הנוגסת בעברנו.


על פי הידוע לי בתוכניות הבנייה ,היה אמור לקום במבנה הכנסייה אולם שהיה אמור לשמש במחצית מהזמן מתנ"ס שכונתי ובחלקו כאולם אירועים ,אולם בעלי המלון שיוקם רצו את כל השטח לטובתם ,כי הגימיק התיירותי הוא אפשרות להתאכסן במלון ולהינשא באולם האירועים , שכיום משמש כבית תפילה לעדה הארמנית בשכונה .


כיוון שבעלי המלון דרשו שהמקום יהיה רק אולם אירועים ,החליט ועד השכונה כי הוא מצדד בהשארת בכנסייה במצבה הנוכחי לצרכי שימור ולא לאפשר פתיחת אולם אירועים במקומה לצורך זה הכין ועד השכונה מודל לתוכניות הכוללניות של המלון המוצא והוא הוצג במרכז המושבה על מנת שהתושבים יוכלו להבין בעיניים איזה עוול עומד להיות בשכונה הפסטורלית והיפה.


נו ואתם מאמינים ?


את מבנה בית העם הטמפלרי כיום ,מחזיקה הכנסייה הארמנית משנת 1949 בידי משפחת אוהנוסיאן אשר מתגוררת בבית מגורים (בית השומר) מאחורי הכנסייה, כיוון שלאחר מלחמת העצמאות הארמנים שנותרו בשטח הישראלי , לא יכלו להתפלל בכנסיה הארמנית של העיר העתיקה,פנו הארמנים שנותרו בצד המערבי בראשם של משפחת  אוהנוסיאן הם קבלו את בית התפילה הזה.


לאחר שהעולים החדשים לאחר מלחמת השחרור ,שהושבו בבתי הערבים בשכונה ,החלו לגנוב חפצים מעץ לחמום בתיהם ,ניתנה הרשות למשפחת אוהנוסיאן לעבור להתגורר בבית השומר מאחורי בית העם ,כשאוחדה ירושלים והארמנים בחלקה המערבי של העיר, חזרו להתפלל בכנסיה בעיר העתיקה, הכנסייה הארמנית בחלק המערבי של ירושלים ,איבדה את יוקרתה ומעמדה ומבחינה דתית המקום ננטש.


לאחר שבית העם,עמד בשיממונו שנים רבות ,ומכיוון שלאחר מלחמת ששת הימים, חזרו הארמנים להתפלל בעיר העתיקה ,נשארה הכנסייה ( בית העם הטמפלרי) בבחינת רכוש ללא זיקה דתית , בחצר המבנה והכנסייה ,אין יוצא ואין נכנס, פרט לצאצאי משפחה אוהנוסיאן הארמנית שנותרה לשמור ולהמשיך ולהתגורר במבנה השומר ,כך נתאפשר לי להיכנס בשבת האחרונה ולצלם מבפנים את מצבו הנוכחי לפני השימור,לאחר שהוזנח משנת 1967.


תמונות אלו אני חולק עמכם , המקום מעלה אבק למרות שהמשפחה השומרת משתדלת לנקות מדי פעם הרגשתי צביטה בלב כי אני מכיר את המקום מימים ימימה מצעירותי שאז עוד היה אפשר להיכנס למתחם חופשי.


בית משפחת אוהנוסיאן נשאר כמו שראית בצילומים מלפני עשרות בשנים, אך מסביבו גינה עם בריכת דגים מאולתרת שבה שוחים מספר דגי זהב וקרפיון צבעוני .ישנם בו צמחי בר ותרבותיים עץ לימונים שופע, ומעט היסטוריה ,המשקוף לכניסה לבית צבועה בכחול כמנהג שכנינו וזה אף מופיע בצילומים הישנים., חברה הזמן עמד מלאכת.


כיום חודשו התפילות והארמנים מתפללים במקום בימי חמישי וראשון אחר הצהרים ובתפילה משתתפים בין 20-30 מתפללים ברשות האב גוריו אחר הצהרים לאחר שהחל איום לקיחת המקום כיוון שאינו משמש כיום כבית תפילה לחברי הכנסייה הארמנית .


סיפורה שלמשפחת דוד אוהנוסיאן


אשר מתגוררת בבית השומר ממול לכניסה לכנסייה


סיפורו של אמן הקרמיקה הארמני דוד  אוהנוסיאן שחי בין השנים 1884-1952 שנולד בחבל אנטוליה בתורכיה ונחשב למי שהביא את אומנות הקרמיקה הארמנית לארץ ישראל,סיפור הקשר לקרמיקה הארמנית מתחיל בגיל 14 כאשר אביו שעבד במלאכת הקרמיקה נפטר ודוד יצא לעבוד ולעזרה לכלכלת בית משפחתו.


בתחילה עבד כשכיר אך בגיל 23 הצעיר כבר פתח אטליה משלו עם שותפים כאשר הוא התמחה בסגנון המסורתי הארמני הנקרא " איזניק" , בתקופת לימודיו ולאחר פתיחת האטליה הראשונה שלו ,התמחה דוד בשחזור אריחי קרמיקה ובאומנות מונומנטאלית של יצירות גדולות בעבור רשויות אזרחיות ברחבי המדינה העותומאנית, חלק מעבודותיו כללו שימור ושיפוץ אריחים שנפגעו ביצירות אומנות ובמסגדים מפורסמים.


בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעת שארעה הטבח הארמני בבני העם, העביר דוד  אוהנוסיאן את משפחתו לדמשק,שם פגש דוד בדיפלומט הבריטי מארק סייקס ששכנע אותו לעבור לירושלים ולעבור ליצור אריחי קרמיקה בעבור מסגד כיפת הסלע, דוד אוהנוסיאן הזעיק חבורה של בעלי מלאכה ארמנים כמו :  בני משפחת נישאן בליאן ומשפחת מגדיץ קרקשיאן, שהתמחו בעבודת קרמיקה ארמנית וביחד הקימו בעיר העתיקה בית מלאכה שקראו לו "אריחי כיפת הסלע"


לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר אזל הכסף לשיפוץ ,בשנת 1920 חדלה העבודה ודוד אוהנוסיאן ושותפיו פתחו את מפעלם החדש במבנים ליד ביתו, בדרך הייסורים וויה דו לורוזה שנתיים לאחר מכן בשנת 1922 עזבו חבריו את השותפות ופנו לפתוח לעצמם בית מלאכה חדש בדרכם העצמאית.


בבית המלאכה של ודוד אוהנוסיאן ,החלו ללמוד בני ארמניה שעלו לארץ ישראל את תורת הקרמיקה הארמנית כולל ילדים יתומים מבני העדה הארמנית, בבית סדנא זה המשיך לעבוד דוד עד אשר נפלה ירושלים העתיקה בידי הירדנים בסיום מלחמת השחרור ורכושו ננטש, דוד עצמו נפטר בשנת 1952 בעיר בירות .


עוד בתקופה שקדמה למלחמת השחרור עברה המשפחה להתגורר בדרך חברון פינת רחוב אבו טור ולכן נתפסה המשפחה בחלק המערבי של העיר, מפעל לקרמיקה ארמנית בדרך הייסורים - וויה דה לרוזה ,שפעל בעיר העתיקה עד שנת 1948,כיום בביתם שכלל שלוש דירות, מתגוררות שלוש משפחות ערביות בקומה העליונה ובקומת הממסד נמצאות שלוש חנויות, על הרכוש שנשדד מהם מתנהל מאבק משפטי.

              

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור