דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שכונת בקעה תולדות ומידע

 
שכונת בקעה תולדות ומידע
רבים מאיתנו פונים בסיורים לבקר בשכונה הגרמנית  בירושלים ומפסידים את יופייה של שכונת בקעה או כפי שניסו להעניק לה את שמה העברי גאולים שלא נקלט במיוחד, השכונה על שלל בתיה המסוגננים ומשעולים המחברים  לרחובות שקרואים בשמות של שבטי ישראל פרט לשמו של שבט בינימין ,שופטים מקראיים ושמות של גיבורים מהתנך , עשו לעצמכם טובה ופנו זמן לטובת טיול נשמה ,יותר טוב מתרופות.

ראשיתה של בקעה מלשון המלה בקעה בערבית ,בשלהי המאה ה  15 כאשר היוותה אזור חקלאי מחוץ לחומות העיר העתיקה, בוסתני פרי וחלקות חקלאיות אשר צירפו בהמשך מספר בתי אחוזה של מתיישבים ערביים ומסביבם חלקות חקלאיות כמו טירת אל חלילי במאה ה  17 ,בשטחי בקעה הסתובבו צבאים וחיות בר שהצמחייה שימשה אותם למאכל,אזור חקלאי למחצה , בימי סלאח אדין נמסר חלק מהשטח לטובת הנזירים הסופיים על מנת שיעבדו את החלקות החקלאיות,
 
הצבע השולט בבקעה הוא הירוק של הצמחייה המשולבים בבתים  בסגנונות שונים ובבנייה באבן ירושלמית תוך שילוב אלמנטים של קמרונות ,קשתות חלונות  עם תריסים ובלעדיהם, חזיתות ודלתות ברזל או עץ עתיקים,מרפסות מלבניות ,משולשות, משושות  או חצי עגולות מחופות סגורות או פתוחות ,את חזיתות הבתים מקשטים תבליטים קישוטיים  ,כרכובים מעוטרים  על עמודי מבואות כניסה בקיצור חגיגה לעיניים.

מעט מאופי השכונה שאוכלסה בעבר בבתים של ערבים אמידים על שכונה זאת ברצוני לספר ,בגילוי נאות  אני תושב המושבה היוונית המחוברת לשכונה הגרמנית,  אך מתפעל כל פעם מחדש מהליכותיי היומיות בבוקר מאופי שתי השכונות, בהמלצתי בעת הסיור  כדאי להיכנס   לסמטאות הרבות היוצאות מהרחוב הראשי והמתחברות לרחובות גדולים יותר בסמטאות אלו  השתמר האופי  האמיתי של השכונה.
 
שכונת בקעה עברה בעשורים האחרונים תקופת בנייה ושימור  הישן ואף התיישנות והזנחה של בתים בשכונה בעיקר של תושביה הוותיקים, אך התושבים החדשים מיהדות אמריקה וצרפת והקבלנים הרעבים משלימים את החסר. 

בשכונה נבנו תוספות של קומות מעל  בתים חד קומתיים  או הדו קומתיים , לפעמים בשמירה על סגנון העבר בחלק מהמבנים ,נוספו בתים חדשים שלא בסגנון האופייני  לשכונה חלקם נבנו  על שטחים פנויים או על מבנים שנהרסו ,בעת הסיור מטיילים  ברחובה הראשי של השכונה הנקרא דרך בית לחם ,בסיומו מומלץ לפנות לרחוב יהודה לרדת בו ולחזור למושבה הגרמנית.
 
בואה של הרכבת בשנת 1882 לאזור ובניית בתי מגורים לעובדים אשר בנו את התחנה והמסילה היווה את הטון הראשוני להתיישבות במקום, לאחר שנים נהרסו בתים אלו אך שרידים מאוחרים יותר ניתן לראות בעת ביקור במתחם רציפי הרכבת המחסנים ואזור הבילוי קולוני, כולל מצבה מעל קבר מאחורי ביתן שומר המסילה משמאל למבנה הסמוך שהכתובת הוסרה ממנו .
 
תחילת הבנייה העצמית של בתי הקיט והמידות בבקעה , החל בשנות העשרים של המאה ה  19 כאשר השלטון התורכי פנה אל ערבים עשירים שיבנו את בתייהם מחוץ לחומות , לאחר מאמצים יצאו 20 משפחות ליישב את המקום,בעקבות אלו הגיעו עוד עשרות לשכונה להקים את בתיהם ,תמריץ נוסף הייתה הקמת קו הרכבת והתחנה בקצה השכונה, במתיישבים הראשונים , ערבים מוסלמים או נוצרים או בני העדה הארמנית אנשים עשירים יצאו מבין חומות העיר העתיקה והחלו לבנות בתי קיט בני שתי קומות אחת להורים העליונה והתחתונה לילדים .
 
המבנים נבנו בסגנונות שונים בתחילה בסגנון ערבי ולאחר מכן שילוב של מזרח ומערב, בבתים רואים אלמנטים מוסלמיים והשפעות אירופיות שונות מתקופת הברוק רנסנס ,עמודים דוריים עם כרכובים לגמלונים בחזיתות מרפסות מבואות ומדרגות חיצוניות בסגנון האחוזות באירופה, חלונות עם קשתות וככול שהכסף ענה על רצונם של המתיישבים הראשונים, בשלב השני החלו לבנות בתים ותוספות לבתיהם על השטחים החקלאיים מסביב לבייתם ואפילו כבנייה לגובה למטרות השכרה, באותה עת גרו בשכונה ערבים מוסלמים ונוצרים,ארמנים,יוונים בעיקר אורתודוכסים .
 
חלק מהאדמות בבקעה אף נרכשו בימי העלייה הטמפלרית למושבה הגרמנית בסוף המאה ה 18 ונמכרו לאחר מכן ליוונים ולערבים העשירים ,גם ליהודים חלק בהתפתחות זאת כאשר בשנת 1891 רכשו יוהן פרויטנגר ,בנו של הבנק ההיסטורי שנעלם פרוטינגר ושלום קנטר 200 חלקות בבקעה על מנת להקים שכונה יהודית בשם נווה שלום, ניסיון זה לא צלח והתוכנית ירדה לטימיון, בשכונה גרו שתי משפחות יהודיות עד שנת 1948 .
 
ספור לאותה עת ,מספר על אלפרד זלצמן ,יהודי שעלה בשנת 1921 מאוסטריה, והחליט להקים בבקעה מפעל ,כיוון שהיה מחלוצי ההתיישבות היהודית בבקעה שבאותה עת יושבה בעיקר בידי ערבים אמידים בעיקר, לפי תפישתו מקום עבודה שיאפשר לבני שני המיעוטים לעבוד ולהתפרנס בעבודה תחת קורת גג אחד, יביא להפחתת היריבות והשנאה בין שני העמים, את ביתו העל שטח של ארבעה דונם שרכש ,
 
את ביתו החל לבנות בבקעה בשנים 1922-3 ,מאחורי הוילה שבנה נבנה מפעל ליצור מוצרים מפח, בפס היצור הכין : קופסאות איחסון לתרופות ותחבושות, קופסאות לקופות איסוף הכסף של הקרן הקיימת, לאחר המלחמה ובריחת הערבים מהשכונה, החל ליצר המפעל מטבעות משאריות פגזים שהותכו,קופסאות למפעל הביקוויטים פרומין והדר .
 
מזיכרון אישי אני עוד זוכר את עצמי נסחב אחרי אימי ליהנות מהמתוק מתוק הזה שהוצאו מקופסאות הפח ונשקלו בשקיות נייר ונילון ונלקחו אחר כבוד ,מה שנשאר לאחר הטעימות לבית,לאחר שנסגר מפעל ליצור מוצרים מפח, עבר למקום מפעל התמרוקים וולה שעבר בהמשך לאזור התעשייה אחר, המקום השומם נמכר לבנייה ,נהרס ועל שטחו נבנו מבני מגורים גדולים.
 
לבנייה זאת התווספה הכנסייה היוונית הארתדוכסית והארמנים אך עלי לציין כי לא נבנו מסגדים או כנסיות בשכונה, בתקופת ימי המנדט נוספו בתים ובעיקר חנויות ועסקים ולאחר מלחמת השחרור בשנות החמישים הוקמו שיכונים יעודיים כשייכות לסקטורים שונים מתושבי העיר ,חלק מהמבנים של הערביים שנותרו בשטח נמסרו לחיילים משוחררים ,או עולים חדשים שהגיעו לדירות ולשיכונים ממעברת תלפיות ששכנה כגבולה של ירושלים עם אזור בית לחם, העולים השתייכו לעדות מרוקו,יגוסלביה,בולגריה.
 
מעברת תלפיות בעברה מחנה צבאי בריטי בשם עלמין שקיבל את שמו לאחר הניצחון בקרב אל אלמין כנגד הגרמני במדבריות באפריקה,מחנה זה נבנה לחסום חדירת כנופיות ערבים שהתנכלו לצבא הבריטי מכוון דרום מזרח, מכוון חברון ובית לחם .
כיום השכונה משנה את צביונה באשר תושבים ותיקים עזבו ומכרו את בתייהם לבעלי ממון בעיקר מאמריקה וצרפת ,לעגלה זאת נוספו בעלי ממון ישראלים ובשכונה הוקמו בתי מידות בסגנון המאה העשרים והמודרנית והמשולבים בשיכונים וובתים שעדיין לא נמכרו ולכן משדרים את עברה של השכונה למבקרים בה .

ממש בתחילת דרך בית לחם מנזר סנט קרלס הוספיטל ,המשמש גם מקום לינה לצליינים, בהמשך ליד פסי הרכבת מתחם הבילוי קולוני , וממולו על פסי הרכבת משתלה מיוחדת הקיימת שנים רבות ,שכיוון שאחד מבעלייה למד מוזיקה קלאסית מושמעת לצמחים הגדלים מוזיקה כזאת , בנקודה זאת מתחיל פארק פסי הרכבת המשמר את פסי הרכבת הישנים ורמזורי העתק על רחוב הרכבת הישן , לרווחת דיירי השכונה למנוחה בספסלים הפזורים ופעילות ספורט של רכיבת אופניים ,הליכה וריצה .
 
כאשר מבקרים בשכונה בקעה מומלץ להתחיל בשכונת בקעה ,במפגש הרכבת מימי התורכים ודרך בית לחם ובקטע נוסף של פארק מסילת הרכבת
כאשר מסתיימת חומת הכנסייה מתחיל בסמטה פיטרסון המקסימה המחברת את עמק רפאים לדרך בית לחם, בהמשך תחנת יצור החשמל הישנה ששופצה ומשמשת כמקום ליצור חשמל בעת חירום , מתחם יפיפה ששופץ ונפתח מספר פעמים בשנה לביקור.
 
מצד ימין חולפים על פני רחוב כרמיה על שלל בתיו המיוחדים, לאחריו רחוב גורג לויד המוליך לקולנוע סמדר ולמלונית בית קטן במושבה בית הקפה פיטר לשעבר וחנות המתנות לשעבר של מרי , בבית מספר 24 ממוקם בית קרן קונרד אדנאור נשיא גרמניה ושר החוץ לשעבר של גרמניה,מהעבר השני של הרחוב ממוקם מנזר ובית הארחה לצליינים סנט קרלס הוספיטל , מבנה ענק בעל צריך פעמונים במרכזו ושטח מתחם ענק מסביבו , המוקף חומה גבוהה ,בסוף חומת המנזר המפגש עם מסילת הרכבת הישנה והפארק החדש בתחילת רחוב הרכבת וביתן העתק, ממול ממוקמת משתלת הפרחים והצמחים מתחת לשילוט שכונת גאולים - בקעה.
 
יחודה הפיקנטי של המשתלה נעוץ באחד מבעליה של המשתלה שלמד מוזיקה ומשמיעה לצמחיו ופרחיו מוזיקה קלאסית לאורך שעות היום,בסמוך למשתלה מסעדה המחליפה את בעליה כול מספר שנים והנקראת כיום גוטה,המסב על שולחנה מוטב שיחפש קירבה לצאצאי רוטשילד, ממשיכים כדאי להציץ בבנייה החדשה של בית מספר 42 שבנייתו נמשכה קרוב לשלוש שנים, על שחזור קומה ראשונה של המבנה הישן, במבנה מספר 48 מרפסת מעוגלת בבית מסגנון הבין לאומי,בנקודה הזאת ממוקמות שתי סמטאות מקסימות לביקור סמטת מתיתיהו וממול סמטת שמעיה המחברת לרחוב דרך חברון.
 
באם ממשיכים ימינה לכוון רחוב יעל על שלל בתיה המקסימים וסמטת ברק המיוחדת ברוחבה הצר ובבתיה הישנים,חוזרים לרחוב הראשי וממשיכים לבית מספר 43 תחילת רחוב שמעון ביתו של איש משרד החינוך הארמני דר אנסטס דמינוס , דור שישי בירושלים מאזור מחנה יהודה,הבית היה שייך למשפחת אשתו,הבית נבנה בשנת 1906 על פי השלט מעל לכניסה,בחצר עצי פרי ועשרות כלי האכלה לחתולים.

 
 
 
בניית אתרים - שרקור